שיחה עם צעיר במהלך אירוע משמח הוא אמר:
"אני לא מצליח לעשות את המעבר החד מהמלחמה לחתונה".
הוא נרעד מהמחשבות כשהרים פעוט על הכתפיים וקצץ השד של להרים ארון של חבר.
צעיר בן 24 שכל החיים לפניו.
מה נסגר איתנו? מה נותר לומר? הילדים שלנו נסדקו ולנו אין מילה לנחמה.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להקשיב. לא לתת עצה. להחריש ולתת להם לשפוך בלי לקטוע את חוט המחשבה. לחבק את הכאב. רובנו לא יודעים איך לטפל אבל יודעים לאהוב וזה הכי חשוב. הקשבה. אמפתיה. אהבה.
ולנו המבוגרים נותר לחבק זה את זה ולתמוך זה בזה כשבנינו שבים.
