הם עוד שנייה מסיימים את הבחינות. חלקם נפרדים מ12 שנות לימוד.
הדרך החדשה כבר לא קורצת לאף אחד.
הצבא של היום אינו דומה לצבא של אשתקד.
מה מחכה להם? איזה חששות מלווים אותם?
הורים למסיימת תיכון, בואכה לצבא?
תהיו שם. תקשיבו להם. הם אומרים הרבה בין המילים. הם מדברים פחדים.
הם מדברים חרדה. הם מדברים "רעל מלחמה".
אל תטיפו להם כמו שתקשיבו. תשאלו שאלות איך הגיעו לחשיבה הזו.
מה הם צריכים מכם. אל תבקשו הגיון, אין.
אמפתיה היא לספק מרחב פסיכולוגי לכל השדים והחששות.
אם הם צריכים אדם נוסף שידבר איתם עזרו להם למצוא.
בלי שיפוטיות. בלי הטפות. חיבוק לפחד יעשה נפלאות.
צריכים לחשוב, אני פה.
