מי לא נקלע לויכוח,
סיטואציה מעצבנת או בכלל לסיפור לא שייך לו,
אבל לוקח את תפקיד המסביר, את הצד השני:
"כן, אבל… (אם היית עושה /חושב/מקשיב/לומד…) זה לא היה קורה".
זהו. שימו שחפ"ץ, נכנסתם לקו האש.
תנשמו כמו בהכנה ללידה, או כמו בשיעור יוגה.
תנו לבנאדם להוציא, לשחרר קיטור.
מקסימום תגיבו ב" אני שומע/ת… זה נשמע לא נעים"
כשאדם שמביע רגש, קיבל מקום לתסכול
הוא משתחרר ופנוי לשמוע גם קולות אחרים.
אז הוא יכול להתחיל לחשוב על הצד השני, או על התגובה שלו עצמו.
